המגזין

חדירה למגע

אתחיל מהסוף:PsySex מחזיר את הפסיי לפסיי טראנס. באלבומו החמישי אודי שטרנברג ממשיך להתפתח ולחדש וזה לא משהו שאפשר לקחת כמובן מאיליו. אי אפשר לקחת כמובן מאיליו גם את האפשרות שאלבום טראנס כיום יכול להיות באמת פסיכדלי ולא רק סטריאופוני. Psysex הוא הרכב שאני יכול לומר עליו בלב שלם שהטעם המוזיקלי שלי התגבש בין היתר בזכותו. האלבום הראשון גרם לי להבין שיש מקום להומור בטראנס תוך כדי שמירה על איכות ומבלי להפוך את המוזיקה לבדיחה. דרך האלבום השני למדתי איך להרגיל את המוח באמת למוזיקה פסיכדלית אמתית. גם "Mind Penetration", האלבום החמישי שיוצא בימים אלו בלייבל Hadra, לימד אותי משהו מחדש ולכך נגיע בסוף.

הפעם אודי החליט לשתף בתהליך היצירה חלק מעריציו. הקולות שאומרים ""PsySex במהלך האינטרו הוקלטו ע"י חובבי ההרכב ושולבו בו. האינטרו הוא צניחה בתוך מחילת הארנב לעולם אחר. אותי הוא זרק לשיר Bliss"" של Muse ולכן זה גם מרגיש כמו צניחה חופשית במחילה.

הנפילה מסתיימת בנחיתה רכה אל תוך הטראק Koubo Lover"" ומכאן ועד הסוף, האלבום בולע את מי ששומע אותו את תוך עולם פסיכדלי מגוון. זאת בדיוק החוויה שאלבום קונספט מחושב אמור לעשות. השילוב בין הקיק לבאס והמעטפת מסביב יוצרים סאונד שהוא ביצה טובענית שכיף להיבלע בה. בטראק הזה מופיע גם אחד המאפיינים הבולטים – סאונד שהוא פסקול של סרטי מד"ב.

"Igor Resources" (עם Divine Source) נפתח עם סגנון האלבום השלישי (( "Come In Peace". הטראק מעכל את דרכו אל המוח כמו חומצה – והוא נשמע טוב במיוחד עם אוזניות כי במקרים רבים הפסיכדליה נמצאת בפרטים הקטנים, בדיוק כמו כאן.

את "Awake" (עם (Activator צריך לשמוע כמה פעמים כדי להבין מה יש בו. הטראק נע במסלול ישר בלי ירידות ובלי עליות אלא עם מעברים חלקים. כמעט שכחתי שקיימים טראקים כאלה. גם כאן הסיפור הוא בפרטים הקטנים.

עם "Old School Renegade" (שת"פ עם Aphid Moon) האלבום עולה במהירות. השילוב כאן הוא בין גואה לפול-און אפריקאי ופסיי טראנס. שינויי הקצב באים בהפתעה כמו מהמורות באמצע נסיעה על כביש מהיר. "Cosmic Perspective" (עם Inner Action) מצד אחד נשמע כמו טראק PsySex אופייני לתקופת האלבום הרביעי, ומצד שני הוא גם פורץ את המסגרת הרגילה. טראק הארד קור אבל לא הארד קור שמפגיז כדי לפגוע בכל דבר שזז, אלא הארד קור ממוקד מטרה שיורה לתוך הבטן.

מצד אחד Automatic Boom Barrier"" הוא זינוק לאחור לתקופת האלבום הראשון (בזכות סימפול מסאות' פארק) ומצד שני העמקה נוספת את תוך טראנס יותר מהיר ועצבני עם הסאונד האופייני ל PsySex מתקופות מאוחרות יותר. המהירות היא גבוהה, אך היא מאוזנת ונבלמת במקומות הנכונים כדי לשמור על יציבות.

"Free Fluoro" (עם Kaiju וגלעד וייס) עובר את ה 150 בי.פי.אם וכך הופך לטראק הכי מהיר וקיצוני של Psysex שלראשונה עושה דארק פסיי. הטראק הזה לימד אותי משהו מחדש. סביר להניח שאם הייתי שומע אותו כסינגל, לא ממה הייתי מצליח לעבור את הדקה הראשונה, אך כשהוא בא בתוך אלבום קונספט, ולאחר שהטראקים קודמים הווה הכנה אליו, מצאתי את עצמי נהנה לראשונה מטראק דארק פסיי מאז האלבום של Cactus. הטראק הזה מאוזן כמו שסרטי אימה מאוזנים – כמו ילדה ששרה בחושך, כך צלילי מוזיקת תיבת התכשיטים מצליחה לאזן את האפילה והמהירות בטראק.
אחד מסוגי הרמיקסים היותר מעניינים הם הפיכת קטעי טראנס לדאון טמפו/צ'לאאוט ולהפך. וזה מה שקורה עם Visible Light"". במקום למחזר אותו לתוך האלבום, הוא משולב בגרסה רגועה שהיא מספיק מעניינת כדי לעמוד כרצועה בפני עצמה.

אנחנו רק בתחילת השנה, אבל כבר עכשיו זה לא יהיה מוגזם להכריז על "Mind Penetration" כאחד האלבומים הכי טובים שתשמעו ב 2014. כאמן אודי ממשיך ללכת בדרכו. הוא מתפתח אבל לא מוכר את עצמו. כל אלבום של PsySex שונה מקודמו ובמקביל מכיל את הסגנון הייחודי לו. זה לא פול-און, זה לא פרוגרסיב. "Mind Penetration" הוא קודם כל אלבום פסיכדלי, אלבום פסיי טראנס, וכיום אין באמת הרבה אלבומי טראנס שראויים לתואר אלבום פסיכדלי.

http://soundcloud.com/psysex-1/sets/mind-penetration/

המגזין

Comments are closed.